פסק-דין בתיק תא"מ 516-02-10

בין התובעת, העוסקת במחזור ובתוך כך מייצרת ומוכרת מוצרי נייר ללקוחותיה, לבין עסק בבעלות הנתבע בשם "יבוא ושיווק נייר" (להלן העסק) התקיימו יחסי מסחר. במסגרת יחסים אלה רכש הנתבע מהתובעת מוצרי נייר שונים לעסקו ובמקביל סיפק לתובעת מוצרים אחרים. התובענה נסבה על טענת התובעת לפיה נותר הנתבע חב לה סך של 1,591.62 ש"ח ליום הגשת התובענה (3.12.2009).

א.   גדר המחלוקת

1.      טענת החוב שביסוד התובענה נסמכת על שתי חשבוניות, האחת מיום 17.1.2005 על סך 82 ש"ח והשנייה מיום 20.2.2005 על סך 3,627 ש"ח [נספחים ב' ו-ג' ל- ת/1; להלן החשבוניות]. סכום החשבוניות מסתכם בסך נומינלי של 3,709 ש"ח. מתוכן החשבוניות נחזה שהן הופקו בגין אספקת שתי חבילות של גיליונות קרפט חום וגליל מנילה אחד (להלן הסחורה).

2.      נטען כי בהסכמת הצדדים קוזז מחוב הנתבע שיסודו בחשבוניות סך של 2,502 ש"ח שאותו חבה התובעת לנתבע [חשבונית 039 מיום 7.2.2005, נספח ד' ל- ת/1; להלן חשבונית הקיזוז]. לאחר הקיזוז נותר הנתבע חייב לתובעת, לשיטתה שלה, סך של 1,207 ש"ח [וראו סע' 5 ל- ת/1].

3.      ביום 26.3.2009 שיגרה התובעת אל הנתבע מכתב, באמצעות בא-כוחה, בו נדרש הנתבע לסלק יתרת חוב לתובעת בסך 5,952.25 ש"ח [נספח ה' ל- ת/1]. ביום 3.12.2009 הוגשה התובענה דנן, כתביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, על סך של 1,591.62 ש"ח.

4.      הגנת הנתבע נסמכה בעיקרה על כך שסגר את העסק במהלך שנת 2005 וכי במועד זה לא נותר כל חוב של העסק לתובעת, לא כל שכן חוב שדבר קיומו היה ידוע לנתבע ושהיה מגובה בתעודת משלוח. לנתבע ניתנה רשות להתגונן על-יסוד טענותיו, בהסכמה [החלטת כב' הרשמת מרגולין-פלדמן מיום 7.9.2010].

ב.    דיון והכרעה

עיינתי בכתבי-הטענות, בתצהירי הצדדים ונספחיהם, שמעתי את עדותו של מר יוסי פרץ, מנהל גבייה ואשראי אצל התובעת מזה ואת עדותם של הנתבע ושותפו מר מרדכי ארדיטי מזה. עיינתי גם בסיכום טענות הצדדים שנשמע על-פה.

נחה דעתי שדין התובענה להידחות, ולהלן יובאו הטעמים לכך.

1.      מעמדה של התובעת מעמד של "המוציא מחברו". בהתאמה עליה נטל הראיה באשר לכל פרטי עילתה. עליה לשכנע במידת ההסתברות הנהוגה במשפט אזרחי שסיפקה לנתבע את הסחורה באופן שמזכה אותה בתמורה הנקובה בחשבוניות. עליה להצביע על מיתאם בין סכום החשבוניות לבין סכום התובענה. התובעת לא נשאה בנטל.

2.      התובעת לא הציגה אסמכתאות מתבקשות המעידות על אספקת הסחורה לעסק.

עד התובעת מר פרץ עמד על כך שהזמנה נפתחת בדרך-כלל על-סמך פקס' ששולח הלקוח למרכז ההזמנות של התובעת [עמ' 3 לפרוטוקול]. מסמך הזמנה מן העסק או מי מטעמו אשר מתייחס לסחורה הנזכרת בחשבוניות לא הוצג על-ידי התובעת.

עוד העיד מר פרץ שנהג התובעת מספק את הסחורה ללקוח כשלצידה תעודת משלוח. מקבל הסחורה חותם על התעודה, הנהג מחזיר אותה למרכז ההזמנות ומחלקת הנהלת חשבונות מפיקה חשבונית ללקוח שנושאת את מספר תעודת המשלוח. תעודות המשלוח החתומות על-ידי הלקוח מתוייקות במרכז המשלוחים אצל התובעת [עמ' 4 לפרוטוקול]. תעודות משלוח  הנסבות על הסחורה דנן לא הוצגו וניסיון של התובעת לאתרן על-פי דרישת הנתבע לא צלח.

חסרונן של תעודות משלוח המעידות על אספקת הסחורה שבגינה הוצאו החשבוניות אינו עולה בקנה אחד עם אופן התנהלותה הרגיל והשגור של התובעת שמאפשר, כך על-פי עדותו של מר פרץ, הצגת תעודת משלוח בגין סחורה שסופקה למי מלקוחותיה, זאת אף אם תעודת המשלוח לא נחתמה על-ידי הלקוח. לא בא מפי התובעת כל הסבר לחסר זה והוא פועל לחובתה.

3.      התנהלות התובעת בכל הקשור לגביית החוב הנטען שיסודו בחשבוניות תמוהה ומעלה סימני שאלה. על-פי עדות מר פרץ לקוח שאינו פורע את חובו משך 4-3 חודשים נדרש לסלק את חובו במכתב שנשלח אליו [עמ' 5-4 לפרוטוקול]. המכתב היחיד שהציגה התובעת ואשר עשוי להיחשב דרישה לתשלום חוב נושא תאריך 26.3.2009, למעלה מ-4 שנים לאחר מועד אספקת הסחורה [נספח ה' ל- ת/1]. אף בעניין זה ניכר שהתובעת חרגה ממנהגה הרגיל מבלי שניתן לכך הסבר או טעם. זאת ועוד, עיון במכתב מיום 26.3.2009 מגלה שהוא אינו מהווה דרישה מפורטת לתשלום החוב שיסודו בחשבוניות אלא התראה רשמית הצופה פני הגשת תביעה שנשלחה על-פי הוראותיו הרלוונטיות של חוק ההוצאה לפועל. החשבוניות עצמן לא נזכרו בו כלל ועיקר וסכומו, 5,952.25 ש"ח, אינו תואם את סכום החשבוניות.

4.      עדותו של עד התובעת לא הייתה משכנעת. עלה ממנה כי גורמים רלוונטיים אצל התובעת שעמדו במגע עם הנתבע בקשר עם החוב הנטען לא הובאו למתן עדות, ובהם סוכן המכירות מר עזרא כהן וגב' טלי מזל ממחלקת המשלוחים [עמ' 5 לפרוטוקול]. פרישה לגמלאות של סוכן המכירות שטיפל בעסק מטעם התובעת אינה מהווה טעם המונע זימונו למתן עדות. הימנעות מהשמעת עדותם של עדים רלוונטיים מהווה גם היא מחדל הנזקף לחובת התובעת [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

5.      מר פרץ, עדה היחיד של התובעת, לא זכר את מלוא הפרטים והתכנים הקשורים בשיחות שהוא עצמו ניהל, כך לטענתו, עם הנתבע בהתייחס לחוב, וציין: " [...] אני פשוט לא זוכר כי זה מאוד ישן [...]" [עמ' 6 לפרוטוקול]. במצב דברים זה, נוכח פער הזמנים המשמעותי בין תאריכי החשבוניות לבין מועד ההתדיינות, כאשר אין בנמצא תעודות משלוח המעידות על אספקת הסחורה הלכה למעשה ועד התובעת עצמו אינו מצליח לזכור פרטים רלוונטיים לתובענה, לא ניתן לצפות שיעלה בידי הנתבע להתגונן כהלכה נגד החוב המיוחס לו. הדברים יפים מקל וחומר נוכח טענת הנתבע, שהוכחה בעדותו שלו ובעדות שותפו מר ארדיטי, כי סגר את העסק בשנת 2005 ועל כן נבצר ממנו כיום, בחלוף השנים, לזכור, לברר ולהיוודע אל נכון אם סופקה לו הסחורה ואם נותר חוב של העסק בגינה, אם לאו. כאמור, לא ניתן על-ידי התובעת טעם שיבאר מדוע השתהתה שיהוי ניכר בהגשת התובענה ולא פעלה לגביית החוב אלא בחלוף כמעט חמש שנים לאחר הנפקת החשבוניות. שיהוי זה פגע ביכולתו של הנתבע להתגונן נגד התובענה [והשוו ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003)].

6.      לכך מצטרפים סימני שאלה הנובעים מהתנהלות התובעת בקביעת שיעור החוב וסכומו. עד התובעת לא ידע להסביר מדוע נשלח לנתבע מכתב דרישה על סך 5,952.25 ש"ח בגין חשבוניות שסכומן סך של 3,709 ש"ח [עמ' 6 לפרוטוקול]. באת-כוח התובעת הודתה שהסכום שננקב במכתב הדרישה, יסודו בטעות. מקור הטעות וטעמה לא הובהרו. עצם העובדה שהחוב נשוא הליך זה עבר גלגולים שונים אצל התובעת באופן שסכום החשבוניות הופחת על-יסוד חשבונית הקיזוז, לאחר מכן טפח לסכום שננקב במכתב הדרישה ושב והצטמצם לסכום התובענה, מעיד על כך שאף לתובעת עצמה אינם נהירים די הצורך שיעורו הממשי של החוב ואופן התהוותו. הן הנתבע והן שותפו לא זכרו הסכמה שנסבה על קיזוז ומצאתי את עדותם אמינה ומשכנעת [עמ' 8 ו-11 לפרוטוקול]. טענת התובעת כי הקיזוז הוסכם על-פה נזכרה לראשונה בסיכומי באת-כוחה ולא הוברר מתי גובשה ההסכמה ומי היה צד לה [עמ' 12 לפרוטוקול].

7.      הן מעדות הנתבע והן מעדות שותפו ניכר שכל מבוקשם היה לקבל אסמכתא שתניח דעתם ותעיד על אספקת הסחורה לעסק, באופן המזכה את התובעת בתשלום תמורתה. מדובר בדרישה לגיטימית, קל וחומר כאשר טענת החוב מועלית מן האוב לאחר שחלף פרק זמן ניכר ממועד אספקת הסחורה. לרשות התובעת מנגנון מקצועי ענף הכולל מחלקת הזמנות, מחלקת משלוחים ומחלקת הנהלת חשבונות. עליה להיות מסוגלת לתמוך טענת חוב שבפיה בתיעוד הולם, כך דרך כלל וכך ודאי כאשר לקוח שלו מיוחס החוב מבקש לעיין בתיעוד כזה. בענייננו לא הוצגה אסמכתא שתעיד על אספקת הסחורה ולא הובאה עדות שתתמוך במסירתה לעסק הלכה למעשה.